ניגון "כאיל תערוג" של אדמו"ר הזקן

מופת הנער העיוור המנגן

במפתח לניגון ב' ספר הניגונים מסופר:

החסיד המפורסם ר' שמואל גרונם אסתרמן ז"ל, מי שהיה משפיע בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש – סיפר, שאת הניגון הזה הוא שמע מזקן מופלג אחד, שהיה בקבוצת המנגנים אצל אדמו"ר הזקן. הזקן הנ"ל סיפר לו, שבהיותו נער היה סומא בעיניו, והביאו אביו לאדמו"ר הזקן בליאזני לבקש ברכה ורפואה. כשהציע אביו את בקשתו, פתח אדמו"ר הזקן את ספר הזהר וציוה אל הנער לקרוא מתוכו. בתחילה לא ראה אלא רק אותיות מטושטשות, אמנם כשגער בו אדמו"ר הזקן – "קרא בקול רם", נפקחו עיניו והתחיל לקרא כאחד האדם. אביו השאיר אותו בליאזני, ולהיותו בעל כשרון בשירה וזמרה – ספחו אדמו"ר הזקן לקבוצת המנגנים שלו. בעת ההיא שמע את ניגון הדבקות "כאיל תערוג" מאדמו"ר הזקן, שהיה מנגנו לפרקים קרובים, בדביקות גדולה.

החסיד הרש"ג ביאר את השייכות בין הפסוקים "כאיל תערוג גו'" ו"והיו לטוטפות גו'" בניגון זה באופן הבא: "כאיל תערוג" הוא עניין "רצוא" הנפש ועלייתה לאלקות, ואח"כ והיו לטוטפות, שזוהי מצוות תפילין, הוא עניין ה"שוב", המשכת אלקות למטה.

עורך ספר הניגונים מציין את מקור הסיפור: "הסיפור הזה נמסר לידינו ע"י הר' יוחנן גורדון שו"ב מדוקשיץ, ששמעו מפי הרה"ח ר' שמואל גרונם ז"ל בליובאוויטש".

 

קבוצת מנגנים אצל אדמו"ר הזקן

הסיפור הזה הוא כנראה המקור היחיד לכך, שאצל אדמו"ר הזקן הייתה "קבוצת מנגנים", עובדה שלא נזכרת במקום אחר. זאת לעומת קבוצת המנגנים – הקאפליע – של אדמו"ר האמצעי שנזכרת בכמה מקומות.

אם כי גם אצל אדמו"ר הזקן היו חסידים שהיו מנגנים בכלי נגינה, אך ייתכן ו"קבוצת מנגנים" זו הייתה של מנגנים בפה ולא בכלי, כפי שמשמע שבזה היה אחד החידושים בקאפליע של אדמו"ר האמצעי, שהיו קבוצת מנגנים גם בכלי נגינה.

 

עדויות נוספות מאותו המקור

ב"לקוטי סיפורים" (הרב חיים מרדכי הכהן פערלוב) מדור אדמו"ר הזקן[1]:

"הרש"ג ז"ל היה מספר שבעיר חאראל הסמוכה לקרעמענצוג היה הוא מכיר איש אחד (הרש"ג ז"ל היה איזה זמן בעיר חאראל הנ"ל מלמד תינוקות), ששמע מכ"ק אדמו"ר הזקן זצ"ל שהיה האיש הנ"ל עומד אחורי הדלת ושמע איך שהרבי זצ"ל הולך בחדרו ואומר בנגינה "כאיל תערוג על אפיקי מים, והיו לטוטפות בין עיניך", והאיש הנ"ל כשהיה מספר זאת בכל פעם היה בוכה בדמעות שליש (והרש"ג ז"ל ביאר זה בענין רצוא ושוב כמובן וכו')".

ב'רשימות דברים' (ר' יהודה חיטריק) ע' 98:

"כ"ק אדמו"ר הזקן, פעם בעת דבקותו, שר השירה הזאת: כאיל תערוג על אפיקי מים, והיו לטוטפות בין עיניך. והוא רצוא ושוב. (אפשר מהרש"ג אסתרמן)".

וכן הוא באותו הלשון ב"לקוטי רשימות ומעשויות" (נעתק מכתב יד ישן על ידי ר' יהושע מונדשיין).

המשפיע ר' שמואל גרונם אסתרמן נולד בשנת תרי"ג, ונפטר בשנת תרפ"א. ראה אודותיו בכתבה על ניגון "ז'עבינער הארץ".

 

איננו מעשרת הניגונים(?)

במסורת רבותינו נשיאינו: "עשרת הניגונים המיוחסים לאדמו"ר הזקן (ובתוכם גם תנועות) – שהוא בעצמו חיברם, ויש הרבה סיפורים באופן וזמן חיבורם"[2]. "בין עשרת הניגונים ישנם ניגונים קצרים בני תנועה אחת. אלו הן תנועות שהיה אדמו"ר הזקן מנגן במועדים קבועים"[3].

מצד אחד, הניגון "כאיל תערוג" הוא "בן תנועה אחת", והוא הניגון הקצר ביותר בספר הניגונים (ניגון של שורה אחת, 4 תיבות). ומלבדו לא מצינו ניגון של אדמו"ר הזקן בן תנועה אחת.

אולם לכאורה צריך עיון גדול, האם ניגון-תנועה זה הוא אכן אחד מ"עשרת הניגונים". (א) מן העובדה שניגון זה נמסר דרך הרש"ג, ולעת עתה לא ראיתי שהניגון הזה ייזכר אצל רבותינו נשיאינו, (ב) כידוע אדמו"ר הרש"ב לימד את עשרת הניגונים לחסיד ר' אלחנן דב מורוזוב הי"ד, ובניו שהקליטו את ניגוני אדמו"ר הזקן כפי שקבלו מאביהם – אין מהם את הניגון כאיל תערוג. (ג) כנראה גם כאשר הרבי ביקש לנגן את כל ניגוני אדמו"ר הזקן, לא ניגנו את הניגון הזה. (ואין להביא ראיה מכך שהוא ניגון ב' בספר הניגונים, ואכמ"ל).

ויחד עם זה אין בכך לערער על נאמנותו של הסיפור והניגון, כי "עשרת הניגונים" המכוונים כנגד עשר הספירות הוא עניין לעצמו, ומובן מאליו שאדמו"ר הזקן ניגן עוד ניגונים רבים, וייתכן שגם חיבר עוד ניגונים (כפי שאכן משמע מניגונים נוספים המיוחסים אליו – כמו גם הרבי שלימד (בדיוק!) עשרה ניגונים בשמח"ת, אבל בפרטיות לימד יותר מ-10 ניגונים בהזדמנויות נוספות), וגם דיבורו של אדמו"ר הזקן (בתורה ובמענה ביחידות) היה בניגון כידוע, וכמו ניגון "טעמו וראו".

ולכן הסיפור הנ"ל הוא עדות מאד מיוחדת כפשוט. בפרט שהעדות היא בעלת אמינות גבוהה, שהרי הרש"ג שמע מפי בעל המעשה בעצמו, וכמה וכמה תיעדו זאת מפי הרש"ג.

 

ניגון שאומר "דרשני"

כאמור לעיל, החסיד הרש"ג ביאר את השייכות בין הפסוקים "כאיל תערוג גו'" ו"והיו לטוטפות גו'" בניגון זה באופן הבא: "כאיל תערוג" הוא עניין "רצוא" הנפש ועלייתה לאלקות, ואח"כ והיו לטוטפות, שזוהי מצוות תפילין, הוא עניין ה"שוב", המשכת אלקות למטה.

חציו הראשון של הניגון, ביטוי הרצוא במילים "כאיל תערוג על אפיקי מים", הוא החלק המובן יותר בניגון, ובע"ה ארחיב ואאריך אודותיו בכתבה נפרדת אודות ניגון "כאיל תערוג" של אדמו"ר הצמח צדק (על הצד הייחודי ברצוא של "כאיל תערוג . . צמאה נפשי לאלקים" לעומת רצוא בניגונים אחרים), אולם, מה שפחות מובן לכאורה הוא, כיצד המילים "והיו לטוטפות בין עיניך" מצביעות על תנועה של 'שוב'?

שאלה זו כל כך בולטת לעין, עד שבכל 4 המקורות הנ"ל בהם מובא הסיפור, הוא מופיע בליווי הסבר של המשפיע הרש"ג לשילוב ה"מפתיע" של שני הפסוקים.

 

ניגון התפילין – המשכת ה'אחד' למטה

דבר זה יובן היטב על פי ביאור אדמו"ר הזקן – בעל הניגון – (בלקוטי תורה פ' שלח) על פי מאמר חז"ל "כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאלו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים", "כי קריאת שמע הוא התבוננות בהוי' אחד כלות הנפש בבחי' העלאה, ותפילין המשכת 'אחד' על הקלף גשמי".

ומבאר: "וענין התפילין דרך כלל הוא כלל כל התורה והמצות מעשיות, כי הוקשה כל התורה לתפילין, כמו שבתפילין מלובשים מוחין עליונים . . בתמונות אותיות גשמיות, והוא כי צריך האדם להשפיל עצמו ולומר די לעבד להיות כרבו ולעשות מכון לשבתו להיות לו דירה בתחתונים. דהיינו במקרא משנה ותלמוד הלכות ואגדות שהם מדברים מענינים תחתונים גשמיים, והם כלים מכלים שונים, ויין מלכות שהוא אור..."

וגם הכוונה של תפילין ע"פ נגלה – היא שיעבוד המוח והלב, ראה תניא פרק מ"א.

אם לדייק יותר, יש מקום לעיין, מדוע דווקא תפילין של ראש – "והיו לטוטפות בין עיניך", ולא תפילין של יד – "וקשרתם לאות על ידיך".

ויש לומר בזה: (א) ע"פ המבואר בלקוטי תורה (שיר השירים ד"ה שימני כחותם), שתפילין של ראש הוא "חותם שוקע" מלמעלה למטה, כמו תפילת שמונה עשרה, ורצועות תפילין של ראש – הן המשכה למטה כו'[4]. (ב) תפילין של ראש הוא עבודת המוח, שהיא "משקיטה" של יסוד האש ו'רצוא' של התפעלות הלב כנודע. (ג) "והיו לטוטפות בין עיניך" הוא סיום של פסוק ומוטעם בטעם 'סוף פסוק', אשר מתאים לסיום של ניגון. [ליתר הרחבה ראה סידור עם דא"ח שער התפילין ואמרי בינה לאדמו"ר האמצעי שער התפילין – בביאור פרטי ענייני התפילין על פי הפנימיות].

 

גירסת "ואהבת" וביאורה

בספר "לשמע אזן" (ר' זלמן הלוי דוכמאן, תשכ"ג) מדור אדמו"ר הזקן[5], בשם אותו המקור הנ"ל, אך בשינוי סיומת הניגון:

"המשפיע [ר' שמואל] גרונם היה נוהג לחקות מה ששמעו איך שאדמו"ר הזקן אמר בניגון: "כאיל תערוג על אפיקי מים – ואהבת את הוי' אלקיך". (המשפיע גרונם נ"ע היה אומר, שבחסידות מרומז ענין זה, שיש שייכות בין שני הפסוקים. זהו רצוא ושוב)".

ועניין ה"שוב" בפסוק "ואהבת", מבואר גם כן בדברי אדמו"ר הזקן[6] ע"פ דרשת רז"ל "שיהיה שם שמים מתאהב על ידך". ולפי ביאור זה, פסוק ראשון ("שמע ישראל") הוא רצוא, ו"ואהבת" הוא שוב.

וכן מפורש בדרך מצוותיך[7], שכל סדר התפילה מפסוקי דזמרה ואילך עד פסוק ראשון של קריאת שמע – הוא רצוא (אם רץ לבך), והחל מ"ואהבת" הוא בחי' שוב לאחד.

ואמנם כנגד המתואר כאן על "ואהבת", ישנן 3 עדויות הנ"ל בשם הרש"ג שכולם כאחד כיוונו את הסיפור על פסוק "והיו לטוטפות" ולא על "ואהבת", ואם כן לכאורה הם נאמנים יותר ועל פיהן יקום דבר[8]. ולהעיר על המכנה המשותף לפי שתי הנוסחאות, שהפסוקים – גם "ואהבת" וגם "והיו לטוטפות" הם מתוך פרשה ראשונה של קריאת שמע.

 

ניגון "אם רץ לבך שוב לאחד"

תנועות "רצוא ושוב" בניגון, זה לא חידוש. בכל ניגון יש רצוא ושוב[9].

אולם ברוב הניגונים, יש "פרק" של רצוא, ו"פרק" של שוב. או על כל פנים, משפט מוזיקלי של רצוא, ואחריו משפט של שוב.

הייחודיות בניגון זה הוא, שהרצוא נקטע באמצעו, כביכול לא נותנים לו לסיים משפט, והשוב בא ותופס את מקומו.

אשר זוהי תמיהה נוספת שקיימת בניגון בהשקפה ראשונה: לא רק בשילוב שני פסוקים "רחוקים" זה מזה כנ"ל, אלא גם – שזירה של שני חצאי פסוקים קטועים.

שתי חצאי תנועות מנוגדות אלו, מתמזגות יחדיו בתוך משפט אחד.

מה זה אומר? מה זה בא לבטא?

א)

באמצע הרצוא, לקטוע את תשוקת ומרוצת הנפש, "הנחת עצמותו", לעבור לתנועת שוב:

"וכפי שהביא כ"ק מו"ח אדמו"ר מאמר הצמח צדק שכל עניני המסירות נפש של רבינו הגדול [=אדמו"ר הזקן] הם כלא לגבי המסירות נפש לנתק את עצמו (אפרייסן זיך) מהדביקות ד'עמך לא חפצתי' כדי להתמסר לעשיית טובה לאיש ישראל". (ד"ה גדולה הכנסת אורחים תשכ"ב) וכמסופר על אדמו"ר הזקן, שבאמצע תפילת יום הכיפורים, פשט אדמו"ר הזקן את טליתו יצא מבית הכנסת והלך לקצה העיירה לעזור לאשה יולדת להכין עבורה מזון כו' (שיחת י"ט כסלו תשד"מ).

ב)

רצוא ושוב – זה הנשימה של היהודי, הדופק של הלב, סדר החיים המתמיד, "אש תמיד" ללא הפסקה.

בכל פעולה, בכל תנועה, בכל יחידת זמן, צריך להיות גם רצוא וגם שוב. ובעומק יותר – בתוך הרצוא יש גם שוב, ובתוך השוב יש גם רצוא[10].

וכמבואר בחסידות, שבדרגה גבוהה, הרצוא והשוב תכופים זה לזה ואין הפסק ביניהם[11].

תנועת הניגון: כוונת העצמות

לעומת ניגון "כאיל תערוג" של הצמח צדק, שכולו על מילים של רצוא, וכולו תנועת ניגון של רצוא, הרי שבניגון "כאיל תערוג" של אדמו"ר הזקן, השוב גובר על הרצוא.

והוא על פי המבואר בחסידות, שה'שוב' מגיע מדרגה גבוהה יותר מאשר ה'רצוא'[12]. הרצוא הוא בהארה ובגילויים האלקיים, ואילו השוב נעוץ בכוונת העצמות. ולכן המשקל של ה'שוב' מכריע את ה'רצוא'.

במבט כללי יותר, זוהי הסיבה שכל ניגון חייב לבוא אל ה'שוב' בסיומו ואחרת אין לו תחנה סופית ונשאר באמצעו, וה'שוב' יהיה תמיד בצליל הטוניקה, שהוא הצליל התחתון בסולם[13].