ניגון "כאיל תערוג" לאדמו"ר הצמח צדק

 

מוקדש לרפו"ש לרוזא ביילא תחי' בת ימית

לשמיעת הניגון:

בביצוע ניח"ח

אברהם פריד

אברהם פריד עם תזמורת

 

הניגון המפורסם "כאיל תערוג" של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, ניגון שמיד בהשקפה ראשונה כולם מרגישים את גודל התשוקה הזורמת בתוכו. לא ידוע לנו סיפור מיוחד מאחורי הניגון, ולכן, על מנת להבין את כוחו ועוצמתו המיוחדת, נצלול אל תוך משמעות מילות הניגון, "כאיל תערוג", במיוחד בתוך תורתו של אדמו"ר הצמח צדק בעל הניגון בעצמו.

 

"כאיל תערוג" – למים

בפירוש רש"י לתהלים[1]:

"תערוג - לשון 'ערג' נופל על קול האיל, כאשר יפול לשון 'נהם' לארי ו'שקוק' לדוב ו'געה' לשוורים ו'צפצוף' לעופות.

אמרו רבותינו, האילה הזאת חסידה שבחיות[2], וכשהחיות צמאות למים הן מתכנסות אליה שתתלה עיניה למרום, ומה היא עושה, חופרת גומא ומכנסת קרניה לתוכה וגועה, והקב"ה מרחם עליה והתהום מעלה לה מים"[3].

 

"כאיל תערוג" – חולת אהבה

בספר החקירה לאדמו"ר הצמח צדק[4] – בעל הניגון – אנו מוצאים ביאור על הכתוב על דרך החסידות:

"ולכן ענין 'תערוג על אפיקי מים' הוא הצעקה מהעדר המים, שהוא ענין הצעקה על העדר התענוג והחשק, בחי' 'כי בי חשק' כו', ולכן נקראת צעקה זו 'תערוג', מלשון 'ערוגת הבושם'[5] (שיר השירים ו, ב) שהוא ענין תענוג, ו'תערוג' הוא הצעקה לגילוי עונג העליון, ובמקום אחר נתבאר שזהו ענין גבורה שבתענוג המעורר הרצון והחשק והכוסף כו', והוא כשאינו יכול להשיג העונג כו', וזהו ג"כ ענין מאמר רז"ל 'אין מוסרין רזי תורה אלא למי שלבו דואג בקרבו', דענין דואג הוא גם כן ממה שאי אפשר להשיג הא"ס ב"ה, כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל ורק 'הודו על ארץ ושמים', זיו והארה לבד מאיר בגן עדן עליון ותחתון כו'. וזהו ענין 'חולת אהבה' שכנסת ישראל נקרא בזמן שאין בית המקדש קיים בחי' חולה, שהוא בחי' 'חולת אהבה' מה שמתאוים להשיגו ואי אפשר עתה בזמן שאין בית המקדש קיים להשיגו כנ"ל, ומזה הוא החולאת והמרה שחורה כו'. והוא כמו החולי גשמי ממש שאין לו נחת רוח מכל דבר (שאין מקבל נחת רוח משום דבר שבעולם) ואינו יכול לקבל שום מאכל שתיכף מקיאו לחוץ כו', וכמו כן הוא למעלה ממש בחי' 'חולת אהבה' שהוא בחי' מרה שחורה שאין מקבל נחת רוח כו' שאין משיג ותופס הכח האין השופע כו' כנ"ל, וגם אין יכול לקבל שום מאכל שמקיא כו', ופירוש שאין יכול לקבל השגות פנימיות התורה שהוא מתיקות התורה כנ"ל, וזהו בזמן שאין בית המקדש קיים שכנסת ישראל היא בבחי' חולה כנ"ל".

 

"כאיל תערוג" – צעקה על העדר העונג

"כי הנה פירוש תערוג – הוא דוקא על בחי' העדר השעשועים והעונג, כמו כאשר יתענג האדם מאיזה דבר הנחמד וכל שעשועיו תמיד באותו הדבר, ולפעמים ימנעו ויעדרו ממנו אותו התענוג, הרי יצעק מתוך לבבו להביא לו אותו הדבר הנחמד בלבו, וזה נקרא בלשון הקודש 'תערוג', והיינו כמו האיל שתערוג בהעדר ממנו אפיקי מים שהמה שעשועיו התמידים; ואין צעקה זאת כצעקת המרירות שהיא מתוך צער דוקא כשיחסר לו מהמצטרך לחיות גופו כמו העדר המזון וכיוצא, אבל הצעקה הזאת הנקראת 'תערוג' הוא על העדר העונג והשעשועים דוקא (הגהה: ואפשר לומר הטעם שנקראת שאגה זו בשם 'ערג', כי יש עוד שרש ב'ערג' שהוא לשון ערוגה, כמו כערוגת הבושם, והוא מקום גידול מיני עונג, ע"כ תערוג זהו שמבקש את העונג הממלא צמאו, ועוד כי תרגום תערוג הוא מרגג, וכן תרגום ונחמד העץ בפ' בראשית – ומרגג אילנא, א"כ ענין תערוג הוא הצעקה לדבר הנחמד אצלו, עד כאן הגהה)"[6].

 

"כאיל תערוג" – תוקף הרצוא והתשוקה

בזהר[7]: "כאיל תערוג על אפיקי מים" – זו כנסת ישראל, כמו שנאמר "אילותי לעזרתי חושה".

בביאורי הזהר להצמח צדק[8]: "איילתי חושה", פירוש "איילותי" לשון כוח ותוקף, כמו "כגבר אין איל"[9], שהוא ית' הכוח והתוקף של כנסת ישראל[10]. ולכן גם "כאיל תערוג" הוא לשון כוח.

"והנה כמו על דרך משל טבע של האיילת שתרוץ במהירות גדולה מה שאין מהירות המרוצה לשאר חיה זולתה כידוע, וכמ"ש 'נפתלי איילה שלוחה' ותרגם יונתן 'דמי לאיילא דרהיט על שיני טוריא' . . ובפרט בשעה שתשוקתה על אפיקי מים שתרוץ אז במהירותה לעוצם התשוקה, וענין התשוקה באה בבחי' צעקה מפני העדר העונג, והוא מ"ש תערוג . . כשהמקבל חפץ ומשתוקק מאד אל השפע שמונעים ממנו"[11].

·       במקום אחר מביא הצמח צדק[12], ש"אפיקי מים" – הוא מלשון התאפקות, שהוא במשמעות של חוזק, ו"אפיקי מים" הם מים הניגרים בחוזק.

 

"כאיל תערוג" – תורה, תפילה, מצוות

·       לפירוש הזהר, "תערוג" רומז על העונג והשעשועים של התורה[13].

·       אדמו"ר הצמח צדק[14]: "כאיל תערוג" הוא רצוא וכלות הנפש של הנשמה, עד לכדי "פרחה נשמתן", ועל ידי עסק התורה, שהוא מבחי' 'אפיקי מים'[15], מרווה צמאונה, שלכן נקראה התורה "משיבת נפש"[16].

·       אדמו"ר הרש"ב[17] מבאר ש'ערוגת הבושם' הוא התענוג שבמצוות (כל מצווה היא כמו ערוגה נפרדת, ויש בה תענוג באופן אחר ממצווה אחרת), ומבאר ש"כאיל תערוג" הוא עניין התפילה שהיא בחי' צעקה פנימית על העדר המים – שהתענוג שבמצוות אינו מאיר בזמן הגלות ("נהר יחרב ויבש"), שמפני כן תיקנו תפילה בעיקר בזמן חורבן בית המקדש.

·       אדמו"ר המהר"ש[18] מקשר זאת גם לכך שהאייל רץ במהירות, "איילה שלוחה", שהתפילה עולה למעלה במהירות בלי שום עיכוב.

 

"כאיל תערוג" – על המשבר

לעומת הביאור הנ"ל, "תערוג" על העדר הגילוי והעדר התענוג (למלטה למעלה), הביאור הבא – הוא "תערוג" על קושי הלידה. "תערוג" על ההשפעה מלמעלה למטה.

בפירוש רש"י: "כאילת תערוג לא נאמר, וכאיל יערוג לא נאמר, אלא כאיל תערוג, דבר הכתוב בזכר ובנקיבה, הזכר עורג על עסק המים כמו שפרשנו [לעיל], הנקיבה כשהיא כורעת לילד והיא צועקת הקב"ה מרחם עליה". וכן הוא במדרש תהלים[19] על הפסוק: 'כאיל תערוג' – "האיילה הזו כשהיא יושבת על המשבר היא מצטערת ועורגת להקב"ה והוא עונה אליה".

בבא בתרא: "אילה זו רחמה צר, בשעה שכורעת ללדת אני מזמין לה דרקון (נחש. רש"י) שמכישה בבית הרחם ומתרפה (לשון רפיון) ויולדת". בילקוט שמעוני[20]: "אילת זו כשיושבת על המשבר מצטערת ועורגת להקב"ה והוא עונה אותה, ומזמין לה נחש ומכישה בבית הרחם ומיד בית הרחם נפתח". בזהר[21] מופיע תיאור מורחב אודות האיילה, שבסיומו – שהקב"ה שומע אותה, ומזמן לה נחש גדול, שמכיש אותה פעמיים, ועל ידי כן היא נפתחת ויולדת.

·       אדמו"ר האמצעי[22]: מכך שהקב"ה מזמן לאיילה נחש ומכישה – ועל ידי זה היא מצליחה ללדת למרות שרחמה צר – רואים איך שדבר המזיק יכול להפוך לרפואה והצלת חיים לחולה מסוכן. אדמו"ר הצמח צדק מדבר על כך שזהו תיקון לנחש הקדמוני (שגרם ללידה בצער), ושהוא עניין נחש דקדושה, ועניין משיח[23].

 

שירת המעוברת

אם כי עניין זה לא קשור לכאורה לניגון "כאיל תערוג", מכל מקום הבאתיו כאן, כי גם הוא "שיר" הנזכר בסוגייה, וגם מפני שזהו מקור להנהגה בפועל, מקור שאיננו מפורסם כל כך.

בזהר[24], בתוך דרוש ארוך על הפסוק "כאיל תערוג" (להלן תרגום חפשי): "כאשר מגיע זמנה – של האיילה – ללדת, היא גועה ומרימה קולות, קול אחר קול עד 70 קולות כפי חשבון התיבות של "יענך הוי' ביום צרה" שהוא השיר של המעוברת, והקב"ה שומע לה כו'". – גם במדרש תהלים נאמר, שהמזמור הזה ("יענך") מכוון כנגד המעוברת, אולם לא מצאתי עוד מקום שייקרא בשם "שיר המעוברת".

בביאורי הזהר לאדמו"ר האמצעי[25] מבאר שם עניין "מקשה לילד" ברוחניות, בנוגע להולדת הנשמות, ומבאר שהמזמור "למנצח יענך" נקרא "שירתא דעוברתא" (שירת המעוברת), "כי כל שיר הוא בחי' העלאה, ויש שיר של חדוה לעורר המשכת חדוה, ויש שיר של מרירות ואנחה לעורר בחי' רחמים רבים לפתוח את הסתום כו'".

ועל זה נאמר "קול ה' יחולל איילות"[26], "שיתן לה כוח להוליד". במאמר אחר מבואר, שלידה דומה לקריעת ים סוף, "כמו על דרך משל האילה שרחמה צר מאד ופותחין בה חלל בית קיבול כדי שתוליד כו' . . והיינו פירוש יחולל אילות, שעושין בה חלל כדי שתוליד הנשמות להיות באין מבחי' ההעלם לגילוי"[27].

·       ובפשטות, זהו גם הטעם להוראת הרבי לומר "למנצח יענך" בכל יום בזמן שאשתו בהריון[28].

·       וגם אדמו"ר הצמח צדק הורה לבניו בעת לידת אדמו"ר המהר"ש לומר מזמור זה בין סדר המזמורים[29].

·       וגם הוראת אדמו"ר הריי"צ לומר בכל יום פרק כ' – גם ביום שלא אומרים תחנון, שהחלה בזמן השואה[30] – בדרך אפשר, שייכת לכך, שכעת הוא חבלי משיח. – מכתב אדמו"ר הריי"צ בפתיחת לוח היום יום (מתאריך י"א תמוז תש"ב), שכעת הוא הזמן של "הרת עולם" והעולם מזדעזע מחבלי משיח.

 

ניגון חבלי משיח

בזהר[31] נאמר, שסיפור האיילה שצריכה ללדת, נסוב על חבלי הלידה של משיח. ועל שם זה נקראת "אילת השחר", כי כאשר מגיע השחר (התגברות החושך לפנות בוקר), יש לה חבלי גלות.

אדמו"ר הצמח צדק מבאר[32] את עניין "חבלי לידה" בעבודת השם: לידה היא התגלות המדות, הולדה של אהבת השם ויראת השם, אך "רחמה צר", יש עיכוב להולדה, מסכים הסתירים על אור ה', "וצריך לזה חבלי לידה, דהיינו להרגיש הכאב והמרירות על מניעת התפשטות אור ה' בגילוי הלב" – שעל ידי זה מעורר רחמים כנ"ל וממשיך את הלידה בפועל (ו"הממשיך הלידה – הוא השמחה בה'").

כך כנראה גם בחבלי הלידה של משיח, כאשר עומדים ברגע האחרון לפני הלידה, שואגים לבקוע את המסך של הגלות, ו"הנה זה בא".

וכן פירש הרד"ק: "כל אחד מבני הגלות הומה וצועק מן הגלות שיתאוה לארץ הקודש". והמצודת דוד: "מתאוה אני לבית אלקים כצמא המתאוה למים, ואשאל מתי אבוא לראות פני ה' בבית המקדש".

 

"צמאה נפשי לאלקים" לעומת "צמאה לך נפשי"

עד כאן דובר בהרחבה על הפסוק הראשון בניגון, "כאיל תערוג". וכעת – לגבי הפסוק השני, "צמאה נפשי לאלקים" וגו', שהוא המשך לפסוק הקודם, ומסתבר לומר שהרוח של הפסוק הראשון מלווה גם את הפסוק השני, בתוכן וממילא גם בתנועת הניגון.

בספר התניא פרק ג', מביא אדמו"ר הזקן שלושה פסוקים המתארים צימאון לה', ואחד מהם הוא מתוך הניגון בו אנו עוסקים: "צמאה נפשי לאלקים".

לפי ביאור הרש"ג לתניא (ור' שאול ברוק), שלשת פסוקי הצמאון מכוונים על שלש מדריגות באלקות שנזכרות בתניא שם מקודם, בתור ההתבוננות הגורמת את הצמאון: "כשיתבונן איך שהוא [א] ממלא כל עלמין [ב] וסובב כל עלמין [ג] וכולא קמי' כלא חשיב".

·       "נכספה וגם כלתה נפשי – לחצרות הוי'". חצרות הוי' הוא ביטוי לממלא כל עלמין, כמו חצר שלפני הבית.

·       "צמאה נפשי – לאלקים" – סובב כל עלמין. (לאלקים עצמו, לא לחצרו וכדו'. גם בהמשך הפסוק – "מתי אבוא ואראה פני אלקים", פנימיות).

·       "צמאה – לך – נפשי" – אל מהותו ועצמותו ('לך'), שלמעלה גם מסבב כל עלמין.

ועל פי זה יש להבין בהפרש בין תנועת ניגון "צמאה לך נפשי", לבין תנועת ניגון "צמאה נפשי לאלקים".

ניגון "צמאה לך נפשי" – לאדמו"ר הזקן – הוא ניגון צמאון אל העצמות, "לך". תנועת הניגון ממוקדת היישר לנקודה, לא רוצה כלום, גם ל7א את הגילויים שלך (גן עדן שלך עולם הבא שלך) רק אותך לבדך. עד כדי כך – שהלוואי וגם בקודש, בזמן הבית, יהיה צימאון גדול כזה.

לעומת זאת, ניגון "כאיל תערוג כו' צמאה נפשי לאלקים . . מתי אבוא ואראה" – הוא ניגון צמאון אל הגילוי, זעקה על חושך הגלות, שאגה אל בית המקדש.

תנועת "כאיל תערוג" היא 'צעקה' מלאת התפעלות פורצת, התפעלות יוצאת מהכלים, כמו האיילה שרצה על פסגות ההרים ("שיני טוריא" כנ"ל). ותנועת "צמאה נפשי לאלקים, לא-ל חי" היא געגועים בכיליון עיניים, "מתי אבוא ואראה פני אלקים" היא בהתמוגגות, באפיסת כוחות מרוב "חולת אהבה"[33].

·       ניגון נוסף שמבטא תשוקה ומיוחס גם כן אל אדמו"ר הצמח צדק – הוא ניגון "אך לאלקים דומי נפשי".

·       כמו כן אי אפשר שלא להזכיר כאן את ניגון "אנעים זמירות", שבו יש את המילים "נפשי אליך תערוג", על פי לשון ניגון דידן.