קיר הניגונים

דף הבית
הרבי והניגונים

ניגון שיבנה בית המקדש

מהיכל החזנות להיכל משיח
הניגון שלא פסח על התוועדות של הרבי 
וזכה להתבטאות נדירה

התקליט של החזן ישראל שור "אז ישיר ישראל", ובו ניגון שיבנה בית המקדש
לחץ כאן לניגון זה אצל הרבי

ישנם מספר ניגונים, שהרבי קבע אותם בשלב מסוים כחלק בלתי נפרד מהתוועדות. ביניהם – ניגון "שיבנה בית המקדש", שהרבי היה מורה לנגן בסיום התוועדות, מאז אמצע שנת תשמ"ב שהוכרזה ע"י הרבי כ"תהא שנת ביאת משיח". ולא רק בהתוועדות, אלא בעצם הניגון הפך להיות לתמיד של שחר, הפותח את התפלה בכל יום ויום. בכתבה שלפנינו נסקור, כיצד קיבל הניגון מקום כה חשוב ועיקרי.
בשנת תשמ"ב, בל"ג בעומר, התקיים סיום כתיבת ספר תורה. במהלכו, שר החזן הרב שניאור זלמן בוימגרטן (שהינו גם חבר ועדת הניגונים בבית חיינו) את הניגון "שיבנה בית המקדש". לאחר מכן, הכניסו לרבי וידאו מהאירוע שבו נכלל גם הניגון. באותו יום מאוחר יותר נערך ה'ראלי' המסורתי לילדים, ובסיומו ביקש הרבי שישירו את הניגון "שיבנה בית המקדש". הקהל לא הכיר את הניגון, ובינתיים י.י. הכט המנחה הכריז "האם חזן טלישבסקי נמצא כאן? אנא עלה (לבימה) ותוביל את שירת יהי רצון שיבנה בית המקדש!". בהשגחה פרטית החזן ר' משה טלישבסקי היה אז קרוב ל-770, ואחד הבחורים רץ להזעיק אותו מיד ל-770 כדי שישיר בראלי את הניגון המבוקש. הוא אכן הגיע ל-770 ושר את הניגון "שיבנה בית המקדש" (בליווי אקורדיון ותופים שנכחו במקום בשביל הילדים) בפעם הראשונה מול הרבי.

ניגון ששייך לכל אחד ואחד
כהקדמה לכך, הרבי אמר באותו ראלי בפנייה אל הילדים:
"מאחר שתוכן תפלה זו קשור עם השמחה הכי גדולה - "שמחת עולם על ראשם" שתהיה בגאולה העתידה - לכן תאמר תפלה זו באופן של ניגון - בניגון הידוע ומורגל אצל רבים מבני ישראל, כי נוסף על זה שתיבות הנ"ל שייכים לכל אחד ואחד מישראל, הרי סוף כל סוף שייך גם ניגון זה לכל אחד ואחד מישראל" (התוועדויות תשמ"ב ח"ג ע' 1471).
נראה שה"פלפול" שהרבי אמר בשעת מעשה, שהיות והמילים שייכות לכל אחד, ממילא "סוף כל סוף" גם הניגון (שאין מקורו בחב"ד) שייך לכל אחד, והרי רק הרבי, נשמה הכללית, יכול להחליט איזהו ניגון שייך לכל אחד ואחד מישראל ... ע"י פלפול זה הרבי בעצם פעל את העניין, שאכן הניגון סוף כל סוף נעשה שייך לכל אחד.
מאוחר יותר בהתוועדות בשבת, שוב ביקש הרבי מר' משה טלישבסקי לשיר. ומאז הוא היה שר בקביעות את ה"שיבנה" בהתוועדויות. בימי החול אף עמד לרשותו מיקרופון מיוחד. בהתחלה הרבי היה קורא בשמו לסימן שישיר, וכעבור זמן רק הביט לכיוונו וסימן בראשו לצד שמאל.

לנגן באופן של אחישנה
הסדר היה בדרך כלל שאת ה"שיבנה" היו שרים בסיום ההתוועדות של הרבי. בליל כ"ט אלול תשמ"ב, הרבי אמר: כאשר מנגנים ניגון הקשור עם גאולה, ולדוגמא: "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו" – אין זה מדרך הישר וההיגיון להמתין עם ניגון זה עד סוף ההתוועדות (כפי הנהוג לאחרונה), מאחר שכל העניינים הקשורים עם גאולה צריכים להיעשות באופן של "אחישנה"! ובפרט כאשר מדובר אודות ניכון הקשור עם גאולה, כידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו שהדיבור הוא קולמוס השכל והניגון – קולמוס הלב והנפש (עד לפנימיות הנפש)". בהמשך הרבי האריך בביאור תיבות "יהי רצון" על פי חסידות, שרצון – אותיות צנור, שעי"ז מעוררים ומגלים רצון חדש וממשיכים אותו עד למטה מטה.
ואז באמת שרו את 'שיבנה' גם בהתחלה וגם בסוף. כפליים לתושיה.
חודשים ארוכים אחרי מאורע זה, עד תשרי תשמ"ג, היו שרים את הניגון בכל הזדמנות ובכל פעם שהרבי היה עובר, כולל אחרי התפלה בצאתו מביהמ"ד.
הסדר היה כך שהיו הרבה פעמים שהרבי עצמו התחיל את הניגון. אלא, שהרבי לא היה מתחיל מהסילסולים של "יהי רצון" כמו החזן, אלא ישירות מהמילים "שיבנה בית המקדש". ולעיתים היה המתחיל את הניגון – ר' זושא ויליימובסקי, החסיד הפרטיזן, שהרבי הורה לו לנגן "שיבנה" בתשרי הנ"ל.

מקורו החזני של לחן הניגון
כפי שצויין, הניגון הגיע ממקור לא חבד"י, אז מהו אם כן מקורו של הניגון שמקומו בכל התוועדות חסידית?
הניגון במקורו חובר על ידי החזן והמלחין ר' ישראל הכהן שור (תרמ"ו – תרצ"ה). ר' ישראל ז"ל נולד במשפחה חסידית, עוד בילדותו התגלה כילד פלא והיה שר בפני האדמו"ר מסדיגורא ברימנוב. במשך חייו הקצרים, ר' ישראל שימש כחזן בקהילות רבות באירופה ובארצות הברית. בשנת תרפ"ט התפלל את תפילות הימים הנוראים בשיקגו, ובעקבות כך קיבל הצעה מבית האופרה של שיקגו, להופיע באופרה, אך הוא סירב משום שלא מתאים לחזן לשיר ולהציג באופרה. הוא שב לניו יורק וכיהן כחזן בקהילת "עדת ישורון" בברוקלין. בשנים אלה הרבה להופיע בקונצרטים בין היתר עם החזן יוסל'ה רוזנבלט. ר' ישראל היה דוגמא חיה לחזן ירא שמים, הדור בזקן מלא, מה שדרש ממנו באותם זמנים תוקף ומסירות נפש. ר' ישראל נפטר בגיל צעיר מאד, מהתקף לב.
אומרים כי הניגון "שיבנה בית המקדש" התפרסם בעולם במיוחד על ידי החזן משה קוסביצקי (תרנ"ט – תשכ"ו), שהיה שר בין היתר מפרי יצירותיו של ר' ישראל שור. קוסביצקי נחשב לחזן אמן, והוסיף בניגון נופך בהטעמה חזנית משלו. גם החזן יוסל'ה רוזנבלט (תרמ"ב – תרצ"ג), שכאמור היה מופיע לעיתים ביחד עם ישראל שור בעל הניגון, היה שר את "שיבנה בית המקדש", עם הדגשים שלו. – אגב, גם יוסל'ה רוזנבלט קיבל הצעה מפתה מאד להופיע באופרה בשיקגו, וגם הוא השיב בסירוב מאותו הטעם, מה שגרם לקידוש השם גדול בעיתונות של אותה תקופה, ששיבחה את החזן על עמידתו על עקרונותיו.
ר' משה טלישבסקי היה מנגן את הגרסה של החזן ר' יוסל'ה רוזנבלט (שלמרות הפתיחה החגיגית נחשב הוא לגרסה היותר קצרה) – וזאת כנראה מפני שככלל, החסידים אינם מחשיבים את הסגנון המסולסל העשוי ליופי וקישוט הנעימה בלבד, ומה גם לקחת על כך מזמנו של הרבי.
פעם אחת לא היה ר' משה טלישבסקי בהתוועדות, אך נכח בעל מנגן אחר מארץ הקודש. מכיוון שכך, כיבדו אותו לשיר את ה"יהי רצון". הוא ניגן את ה"יהי רצון" כפי הגרסה של החזן משה קוסוביצקי. הייתה זו חזנות ארוכה כשכל קטע נכפל פעמיים (זו גם הסיבה שר' משה בחר בגרסה השנייה, הקצרה יותר). תוך כדי החזנות, אמר הרבי בבת צחוק: "עד שהוא יגמור משיח כבר יבוא"...
תנועת יהי רצון ותנועת שיבנה
מבחינה מוזיקלית, הפתיח החזני והמסולסל של "יהי רצון", נושא את הפן של התפתלות, תחינה ובקשה לפני הקב"ה, כדברי הרבי שהמילים "יהי רצון" הן תפילה.
על המשך המילים "שיבנה בית המקדש כו'", ישנן בניגון שתי בבות. בבא ראשונה היא בטונים הנמוכים והולכת מלמטה למעלה, בתור בקשה שלנו. ואילו הבבא השנייה היא בטונים הגבוהים, והולכת מלמעלה למטה. תנועה זו נושאת פן של תביעה ודרישה, של פסיקה שכך צריך להיות. בתנועה זו ניתן לחוש כאילו כעת בית המקדש יורד משוכלל משמים.
כאשר הניגון הפך להיות מניגון של חזן לניגון חב"ד, הוא נהיה ניגון מהיר במכוון. עדיין אפשר לנגן אותו באיטיות בתנועה של תפילה ותחינה, אך מקובל בדרך כלל לנגן אותו במהירות מוגברת, וכפי שניגנו אותו בהשראת העידוד של הרבי. ויהי רצון, שהניגון המהיר, ב"חיפזון דישראל", יביא ל"חיפזון דשכינה", ותוכן הניגון יבוא לידי פועל – מקדש השם כוננו ידיך!

לפעול רצון חדש אצל הקב"ה
בהתוועדות ראש חודש אלול תשמ"ב, כהקדמה לניגון אמר הרבי: "ינגנו עתה את הניגון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, וכרגיל לאחרונה – להתחיל מה"יהי רצון", שזהו ענין של תפלה, ועד הפירוש הפנימי ד"יהי רצון" – שעושים ופועלים רצון חדש אצל הקב"ה, היינו שהרצון הקודם הוא כאילו אינו, ועתה נפעל רצון חדש, והרצון החדש הוא – "שיבנה בית המקדש", ומתי – "במהרה בימינו" ממש!"

להצטרף לניגון גם מהטלפון, מגן עדן התחתון ומגן עדן העליון...
בסיום התוועדות ט"ו תמוז תשמ"ה, הרבי אמר: "לאחרי כל התפילות וכל הבקשות מסיימים עם התפילה "יהי רצון . . שיבנה בית המקדש", ולכן נסיים גם עתה בתפילה זו, וכדרך החסידים – מתוך בניגון. וכדי להוסיף בענין ד"ברוב עם הדרת מלך", ינגנו ניגון זה גם בכל המקומות ששומעים את ההתוועדות ע"י טלפון, אשר עי"ז מתאחדים הם עם המתוועדים כאן, ובודאי שבאותה שעה מנגנים ניגון זה גם בגן עדן. כך מסתבר בשכל הפשוט, ותקוותי שכך הוא גם בשכל הפשוט של כל הנמצאים בהתוועדות זו, מסתבר בפשטות שביחד אתנו מנגנים גם בג"ע התחתון וג"ע העליון, בכל הדרגות שנמצא בעל הגאולה (אדמו"ר הריי"צ). – ומובן שכל הדברים האמורים שייכים לכל אחד ואחד בכל מקום ומקום – הן אלו ששומעים את הדברים ע"י טלפון, והן אלו שלא שמעו – שבוודאי ימסרו להם את כל הדברים האמורים".
מכך ניתן אולי להבין, שזה לא היה עניין שמיימי חד פעמי, ששייך רק לרבי ולבית מדרשו, כי אם "לכל אחד ולכל מקום", שכאשר מנגנים ניגון זה, גם נשמות מגן עדן מצטרפות לניגון, וביחד עם כל ישראל פועלים ביאת משיח צדקנו ובנין בית המקדש. נאו ממש!
* באלול תשמ"ז הרבי אמר שניגון "שיבנה בית המקדש" מתאים בהקשר לבית כנסת (כאשר נמצאים בבית כנסת), שכן בית כנסת נקרא השם מקדש מעט.

 * ניגון "שיבנה" על החזן שמואל פנחס הבר, בחתונה בשנת תשי"ז (הקלטה ישנה).

מקורות: היכל הנגינה (ר' זושא וולף), מעדות החזן ר' משה טלישבסקי ע"ה. התוועדויות תשמ"ב ותשמ"ג. יומנים. ספר נגינה לאור החסידות.
* בתחילת התוועדות ראש השנה תשכ"ח, הרבי ביקש לנגן ניגון "שיבנה בית המקדש", באמרו להרב חדקוב (המזכיר) שינגן ניגון זה כפי שהיו מנגנים במדינת דייטשלנד (גרמניה) (התוועדויות תשכ"ח כרך נ"א ע' 12). וטרם עלה בידי לברר מה הוא הניגון הזה.