ניגון "והוא רחום" לר' לוי יצחק מבארדיטשב
לפנינו תיאור על דבר ניגון-פתיחה לתפלת ערבית על ידי הרה"צ
הרה"ק ר' לוי יצחק מבאדיטשוב נ"ע, הלקוח מתוך סיפור ארוך בליקוטי
דיבורים של אדמו"ר הריי"צ[1].
במקור, הסיפור כולו על כל האריכות שבו – כולל תיאור הניגון –
נמסר על ידי אדמו"ר הצמח צדק.
מקום
התרחשות התיאור שלקמן – באחוזתו של יהודי עשיר יליד גרמניה, באחד היישובים במרחק
לערך 30-40 ק"מ מבארדיטשב.
הגם
שאין אנו יודעים מה הוא הניגון המדובר כאן[2],
א)
יש לשער כי אדמו"ר הריי"צ שמתאר את תנועות הניגון
באופן מורחב ומפורט ביותר, כן ידע מה הוא הניגון[3].
ב)
תיאור זה גם בלי ידיעת הניגון, מלמד אותנו רבות, אודות תכנים אותם
יכול לבטא ניגון, בהשתלשלות התנועות שמבטא ירידת הנשמה בהשתלשלות העולמות, ועוד,
וממנו ניתן להשליך על ניגונים אחרים הידועים לנו, במיוחד ניגון "ירידת הנשמה
בגוף" המתייחס לתקופת אדמו"ר הזקן וממילא תקופת הרה"ק מבארדיטשב –
ראה להלן בסוף הכתבה.
ג)
ייתכן וע"י עיון והעמקה יתירה בתיאור המפורט כאן, אפשרי
לשחזר את הניגון המדובר.
איך
שיהיה, תיאור זה "תורה" הוא, וללומדה אנו צריכים, ולכן ראיתי לנכון
להביא מקור חשוב זה בתוספת כמה הערות וציונים בשולי הגיליון.
[אות יד] ... בהגיע זמן תפילת ערבית, ניגש הרב מבאדיטשוב
בעצמו להתפלל כשליח ציבור.
בטרם החל לומר 'והוא רחום', נכנס לדביקות חזקה וניגן ניגון[4]. בתחילה בעצבות
עמוקה ובתחנונים, כמי שבוכה ומבקש רחמים מעומק הלב, דבר שחדר ללב כולם, ולאחר מכן
בשמחה גדולה ובהתלהבות עד כלות הנפש ממש.
אחרי הניגון אמר את המילים 'והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית
והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו' בחלק הראשון של הניגון, בעצבות עמוקה
ובתחנונים, דבר שעורר לבבות כל הנוכחים,
ואת המשך המילים 'ה' הושיע המלך יעננו ביום קראינו' – עם
החלק השני של הניגון, בשמחה גדולה ובהתלהבות[5].
[אות טו] ... כאשר החל הרב מבארדיטשוב לנגן, כל כך
התרגשו כולם מהקול הנעים ומרֶגש הצער והרחמנות,
עד שאיש לא ראה מה עושה זולתו. כל אחד היה עסוק עם עצמו, כל אחד כאילו חי באותו
רגע בעולם מכוסה[6] ונעלה יותר, עולם
של יחיד. הרי זה רשות היחיד ולא רשות הרבים[7], עולם של מחשבה,
לא שומעים איש ולא רואים איש, כאילו האדם הוא יחידי החי בחלל ודואג ובוכה על עברו.
בכל תנועה מהניגון שניגן הרב מבארדיטשוב בעמדו לפני העמוד,
נשקעים יותר במרירות בשל החיים הלא-טובים, ועד לתנועה בקול דממה דקה של שברים,
"גנוחי גנח וילולי יליל"[8], אנחה לבבית
עמוקה שקטה עם בכיה פנימית עמוקה, כאחד העומד לפני כלות הנפש.
התנועה של הניגון מבטאת בבירור שהכוחות הולכים וכלים, הנשמה
בוכה על הגוף והגוף מילל על הנשמה, ושניהם יחד כאילו מתעלפים מגודל המרירות. שניהם
– הנשמה והגוף – רוצים עוד להיות ביחד, שניהם רוצים לחיות, אבל שניהם מרגישים
וחשים שהרגעים ספורים, עוד רגע ועוד רגע מוכרחים להיפרד – עונש על התנהגותם הלא-טובה.
בתוך כך משתתק הרב מבארדיטשוב[9]. חלק מהנוכחים
התעלף, חלק אחר מבולבל, ואת ההתרגשות שאפפה את כולם לא ניתן לתאר.
פתאום נשמע קול אדיר: הרב מבארדיטשוב החל בחלק השני של
הניגון, המתחיל בתנועה של קול מבשר. קול גבוה וחזק הנושא בתוכו זיק של תקוה,
איתנות של חיי נשמה, תוקף ובטחון.
הניגון השמח הנעים ורחב-הלב אפף את כולם, ריענן ועורר את
כולם, וכל אחד חש בחיות חדשה, וברגש נעלה ופנימי בלתי מודע.
[אות טז] בלתי אפשרי לתאר ולבטא את הרושם שעשה הניגון על
התלמידים. – שאר הנוכחים שמעו והרגישו את המשל בלבד. הניגון שבה אותם עד לנקודת
הלב, והעלה אותם לעולם בלתי מוכר עבורם. ובכל זאת, לא היתה להם שום אחיזה בהבנת
הענין, ומכל שכן בנמשל של ירידת הנשמה בגוף שתיאר הרב מבארדיטשוב בניגונו[10]. ואילו התלמידים
שידעו והרגישו בכל תנועה את הנמשל, חוו אז מחדש את כל פרשת ירידת הנשמה בגוף.
ניגונו של הרב מבארדיטשוב היה לגבם כסיפור דברים, כאילו
דיבר איתם וסיפר להם[11]. לאמיתו של דבר,
ניגון – עבור מי שמבין את מה ששומע – יש בו יותר מאשר סיפור דברים[12].
הם – התלמידים – שמעו איך שהניגון משקף ומתאר את כל
ההתרחשות, כיצד הנשמה הנמצאת בעולמות השמימיים הנעלים ביותר, ויורדת מעולם אחד לעולם
אחר, עד שהיא מתלבשת בגופו של אדם.
חלקו[13] הראשון של ניגון הרב
מבארדיטשב מביע את הרגש הפנימי של הנשמה, בשעה שהיא מקבלת את הידיעה הראשונה שמודיעים
לה – שעליה לרדת ולהתלבש בגוף, היא הולכת ונפרדת ממקומה באוצר הנשמות, מהאורות
והגילויים העליונים, מנשמות חבריה, מהרבי המלמד את הנשמה.
כשהנשמה נפרדת מכל אלה ומתחילה ללכת לדרכה, לבצע את השליחות
שהטיל עליה הבורא ברוך הוא להחיות את הגוף – היא מתמלאת ייאוש מר, על שאין היא
יודעת לאן היא הולכת. נשמות בהיותן באוצר הנשמות אין להן שום ידיעה מהו העולם הזה
ומהו גוף גשמי, והידיעה הכללית שעליה לרדת לעולם הזה ולהתלבש להחיות גוף גשמי
מביאה אותה לרגש של ייאוש ולחרדה גדולה ...
[אות יז – כב מבארת באריכות את סדר היפרדות הנשמה ואת הצער
שלה בעזיבתה]
[אות כג] ניגון ההכנה של הרב מבארדיטשוב לפני 'והוא
רחום' של תפילת ערבית צלצל כמארש אבל המלווה את הנשמה ברכבת היגון שלה מאהלי הטוהר
של אוצר הנשמות, לתהומות החושך המלוכלכים של עולם השקר הבשרי.
ברם, זה רק החלק הראשון של הניגון השייך למילים 'והוא רחום
... ולא יעיר כל חמתו'.
ואילו החלק השני של הניגון שהוא קול מבשר בהתלהבות של שמחה
על המילים 'ה' הושיע המלך יעננו ביום קראינו' – מבטא את חסד ה' הגדול העוזר לכל מי
שרוצה להיות עובד ה' ...
[אות כד] אחרי שהרב מבארדיטשב סיים לנגן את הניגון שללא
מילים, הוא החל לומר את המילים "והוא רחום יכפר כו'" בניגון זה. כל מילה
שובצה בניגון האבל שחדר את הלב עם הריאות והכבד.
בעל הבית, שכבר היה שבור רק מהניגון שללא מילים, לא יכל
לסבול יותר, וכאשר הרב מבארדיטשב סיים "ולא יעיר כל חמתו" ב'קול דממה
דקה' האחרון של כלות הנפש, הוא נפל על הארץ ביללה פראית, שהחרידה את כל הנוכחים.
הרב מבארדיטשב כלל לא שת ליבו לכך והמשיך לומר הלאה –
"ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו", בחלקו האחר של הניגון שהיה בקול
שמחה ותקוה טובה, ואחר כך המשיך להתפלל כדרכו בקודש.
- עד כאן התיאור מלקוטי דבורים הנוגע ישירות לניגון.
תמצית וסיכום תנועות הניגון
מבנה הניגון העולה בתמצית מכל התיאור:
ינשם שני חלקים בניגון ההקדמה שללא מילים, ואחר כך (משמע בתיאור
הנ"ל ש)אותם שני החלקים הראשונים הם שחוזרים שוב בשני חלקי הניגון עם מילים, (א)
'והוא רחום' ו(ב) 'ה' הושיעה'[14].
חלק ראשון – "ניגון אבל" / "מארש
אבל", הוא תואר בלתי רגיל כלל בחסידות בכלל ובתארי ניגון בפרט! (להעיר
מדין חלילין של לווי' הנזכרים במשנה[15]). "הרגש
פנימי של הנשמה" כאשר עליה להיפרד ממקומה בג"ע ולעזוב, "הניגון משקף
ומתאר את כל ההתרחשות, כיצד הנשמה הנמצאת בעולמות השמימיים הנעלים ביותר, ויורדת
מעולם אחד לעולם אחר, עד שהיא מתלבשת בגופו של אדם" - בעליל כאן היא
תנועה של השתלשלות הנגינה מלמעלה למטה (ראה ביאורו כאן),
וסיומו של חלק זה ב"קול דממה דקה".
·
חלק שני – "קול מבשר",
זיק תקוה, תוקף וביטחון, קול אדיר – היפך מקול דממה דקה. ויש להעיר מניגון
"ה' הושיע המלך יעננו ביום קראינו" על פי הנוסח הקבוע המסורתי והמיוחס
של תפילת הימים הנוראים, ובו גופא שלוש בבות בהן כופלים את הפסוק.
בשמים ממתינים ל'והוא רחום' של ר' לוי יצחק
בכלל אודות "והוא רחום" של ר' לוי יצחק מבארדיטשב,
מסופר ממקור מוסמך שפעם אחת בליוזנא במוצאי שמחת תורה, אדמו"ר הזקן ציוה למניין
המתפללים להמתין להתחיל תפילת מעריב (למרות הכרזת הגבאי 'והוא רחום'), כי המחותן –
הרה"ק ר' לוי יצחק מבארדיטשב – עדיין לא אמר 'והוא רחום', ובשמים ממתינים
על 'והוא רחום' של המחותן[16].
ניגון ירידת הנשמה בגוף
ר' שלמה מצ'אשניק היה חסיד אדמו"ר הזקן ובעל מנגן נפלא,
בעל מנגן בן בעל מנגן – אביו ר' ישראל מדוברובנה היה גם כן בעל מנגן ומנגן בכינור
ונחשב לראש המנגנים אצל אדמו"ר הזקן, ונתקרב אל אדמו"ר הזקן עוד בתקופת
ליוזנא.
ר' שלמה מצ'אשניק היה גם מחבר ניגונים, שאחד הניגונים
המפורסמים שלו הוא "ניגון היחידות".
ניגון "ירידת הנשמה לגוף" של ר' שלמה מצ'אשניק הוא
ניגון רע"א בספר הניגונים, ניגון ללא מילים, והמידע אודותיו כאן הוא מעדותו
של ר' אליה ליב רבקין – בעל מנגן צאצא ישיר של ר' שלמה מצ'אשניק – שנרשמה מפיו בספר
"נגונים חסידיים" ניגון ז', וכה נאמר שם:
"הביאור המקובל לשלש תנועות הניגון:
א.
הודעת בית דין של מעלה לנשמה, שעליה לרדת
לעולם הזה;
ב.
מחאה של הנשמה וצערה;
ג.
חתימת הגזר: על כרחך אתה חי, שירידה זו
צורך עליה".
קיימת חפיפה ניכרת בתוכן בין המתואר בניגון "והוא
רחום" של הרה"ק ר' לוי יצחק, לבין הניגון המסורתי הזה.
להעיר שר' שלמה מצ'אשניק ניגן בכינור ב"חתונה
הגדולה" בין אדמו"ר הזקן ור' לוי יצחק מבארדיטשב! (כך מסופר בספר
'בית רבי').
כמו כן יש להעיר מהניגון שעם מילים – "הנשמה
יורדת לתוך הגוף, אך צועקת ווי ווי, ירידה זו צורך עליה, עד שכל זה הוא כדאי",
ניגון ק"ז בספר הניגונים, ובתקליט ניח"ח #7 ע"י ר' זלמן ברונשטיין
ז"ל – אשר על גבי עטיפת התקליט נאמר, כי זהו ניגון עתיק, מיוחס לדור
הראשון של חסידים (!)
כל אלו פותחים אפשרות לעיון מחודש על הבנת תנועות הניגון,
ולנסות לעלות על ניגונו הנפלא של הרה"ק ר' לוי יצחק.
[1] לקוטי דבורים
ח"א ליקוט ז' סי"ד ואילך (ע' 333. ובמהדורת לה"ק – ע' 236) – משיחת
חג השבועות תרצ"ד, שנסובה כולה על מעלת חוש הציור. כאן נעתק רק מה שנוגע
לניגון – ובתרגום מכוון יותר, וראה שם (ס"ד ואילך) את כל הסיפור הארוך. הרבי
הזכיר כמה פעמים את הסיפור הזה, על "אחד שצייר לעצמו איך שעומד לפני הקיסר,
וכח הציור פעל עליו "לחיות" את הענין כמו בפעם הראשונה, ועי"ז נפל
עליו אימה ופחד עד שנתעלף!..." (שיחת ליל ב' דחג הפסח תש"ל. שיחת פ' בא
תשל"ו. ועוד). הסיפור בכללו מפורסם גם בשם "האקדח
שלא ירה" בעיבודו לילדים ע"י ספריית מחניים.
[2] ב'ניצוצי אור'
(בוימגארטן) ע' 20 (רשימה משיחת שבת בראשית תש"ג) נזכר אודות שלשה ניגונים של
הרה"ק ר' לוי יצחק, ובהערה העירו כי ידועים לנו רק שני ניגונים – ניגון "אנה
אלך" – הדודלה, וניגון הקדיש.
מהו הניגון השלישי של ר' לוי יצחק אליו התכוונו בשיחה? אולי ניגון "אום אני
חומה" המיוחס לר' לוי יצחק, ואולי ניגון "אנא בכח" (הוא ניגון
פ"ח בספר הניגונים. ראה אודות כ"ז בספר "ר' לוי יצחק
מברדיטשב" בהוצאת בר אילן, במאמרו של ד"ר מיכאל לוקין אודות ניגוניו),
ושמא נתכוונו לניגון "והוא רחום" המתואר כאן.
[3] וכפי שהראיתי לדעת
בכמה וכמה כתבות, כי תיאורי תנועות הניגון מאת אדמו"ר הריי"צ, מדוייקים
בתכלית ומבטאים את הנגינה – ראה כתבה "ניגון
העמקה", כתבה "ניגון לר' אשר
מניקולייב", ספר "ניגון ארבע בבות", ועוד.
[4] לא רק העובדה
שהרה"ק ר' לוי יצחק היה בעל מנגן ובעל תפילה ידועה לנו, אלא גם אופי זה של "ניגון
הקדמה" לתפילה ידועה לנו בהנהגת הצדיק – ראה בכתבה על ניגון הקדיש לר'
לוי יצחק, שכולו ניגון הקדמה לקדיש, ושם תיאורים נוספים על הקדמה למעריב של ראש
השנה ועוד.
[5] ראה בטעם אמירת שני
פסוקים אלו – שער הכולל פי"ז אות י"א וש"נ. ואני תפלתי (ניסן
מינדל) ח"א ע' 159 ואילך.
[7] לקוטי הש"ס
להאריז"ל ריש מס' שבת ד"ה ארבע רשויות. ובכמה מקומות בחסידות מבואר
שרשות הרבים הוא עולם העשיה ורשות היחיד הוא עולם האצילות – ראה ד"ה מים רבים
תרל"ו סוף מאמר ראשון. אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ג' ע' שנה
(קונטרס לימוד החסידות פי"ג).
[8] גניחה ויללה – ביטוי
הגמרא (ראש השנה לג, ב. לד, א) ביחס לשברים ותרועה שבתקיעת שופר. מבואר בכמה
מקומות בדא"ח. וראה בכתבה "ניגון
העמקה" בביאור הבבא השלישית, דוגמה כיצד מתבטאות תקיעה ותרועה בתנועת
ניגון.
[9] כאן יש הפסק – pouse –
בהניגון, והוא "רווח בין פרשה לפרשה" – בין תנועה של מרירות לתנועה של
בשורה.
[10] קטע זה מלמדנו יסוד
חשוב על ההבדל בין המאזינים לניגון, בין אלו שיודעים להבין את המכוון, לבין אלו
שתופסים רק את חיצוניות הניגון שהוא ה"משל" בלבד.
[11] ראה (ביטוי דומה,
שהניגון עצמו הוא מדבר) – ספר השיחות תש"ד ליל שביעי של פסח ס"א. ובמקור
שבהערה הבאה.
[14] קיים ניגון קטע חזנות
"והוא רחום – ה' הושיע" ע"י החזן המפורסם יוסל'ה רוזנבלט, וגם אצלו
– תנועת "והוא רחום" משתלשלת בירידה, אמנם בקטע החזנות שלו נשמע מאד
הפירוש הפשוט של "והוא רחום כו'", ואילו כל התנועה המתוארת כאן היא
תנועת נגינה אחרת לחלוטין בעליל, ולכן לא הבאתיו כאן להדגמה.
הצטרף לשיחה